מהדורה מספר 58, והפעם: ההחלטה של בסמר להשקיע ב-Twilio וגל ה-B2D ששטף את העולם בסערה מאז

פוסט זה נשלח במקור למנויי הניוזלטר של הבלוג ומובא גם כאן לצורכי נוחיות. הירשמו כאן לניוזלטר ותקבלו אותו ישירות למייל, בערך פעם בשבועיים

אחלה מהדורה לפנינו, ומה יותר הולם מעסקת רכישה של 3 מיליארד דולר בשביל לפתוח אותה עם תזכיר ההשקעה של בסמר על ההשקעה ב-Twilio? אולי העובדה שמדובר בתזכיר הכי חלש שקראתי עד כה…

בכל אופן, למי שלא מכיר, Twilio היא חברה בשווי 50 (!) מיליארד דולר, שהתחילה מרעיון פשוט: מתן אפשרות להרים פיתרון של מרכזיה עם לוגיקה והכל, בצורה ידידותית יחסית למה שהיה בשוק בשנת 2009. אחר כך זה התפתח גם ל-SMS, וידאו ובעצם כל דרך תקשורת נפוצה; היום זה נראה טריוויאלי אבל מאחורי הקלעים של כזה מוצר זה לא צחוק כשצריך להתנהל מול פרוטוקולים של תקשורת שמשתנים ממדינה למדינה, שיטות חיוב הזויות, עמלות צולבות ובלה בלה אמאל'ה מפחיד. אז מה היה שם ב-Twilio? לא יותר מדי, ואולי זו גם הסיבה לכך שהתזכיר קצת משעמם. סכום השקעה קטן יחסית, 125 אלף דולר, הושקע רק כדי להבטיח את האפשרות להוביל את סבב A הקרוב (מאוד מזכיר אסטרטגיית השקעה של קרנות Multi-stage, עוד על הנושא בפרק הזה של 20VC ובערך בכל פרק אחר של הפודקאסט הזה); הכנסות חודשיות של 20 אלף דולר עם פוטנציאל לסגירת חוזה עם גוגל ודויטשה בנק; מרווח גולמי של 56% (זה גם המרווח הגולמי הנוכחי שלהם) – נמוך יחסית לחברת SaaS אבל חביב מאוד בשביל מוצר Middle Man; צמיחה אורגנית; ובעיקר, וזו כבר מנגינה חוזרת במדור הזה: פאונדרים חזקים ופידבק מעולה של הלקוחות.

הסיפור של Twilio מאוד מזכיר לי חברה אחרת שהצליחה להקטין בצורה דרמטית את החיכוך בין מפתחים לענקיות "תשתית" שנמצאות על השיבר, היא הוקמה שנה לאחר Twilio ופול גראהם זרק לאחרונה לאוויר שהוא רואה בה את הגוגל הבאה, לא פחות ולא יותר. אני מדבר כמובן על האחת והיחידה, אם הדרקונים ובתם של שני אחים אירים בני 30-32: Stripe. מה שיפה אצל שתי החברות הללו זה שהן לקחו משהו מאוד מורכב והצליחו להנגיש אותה בצורה ידידותית לא לצרכן, אלא ל-CTO, הן פשוט עשו את זה בעשור שמסמן את נצחון הענן – גל חברות SaaS משתלט על כל פינה בחיינו והחברות שהצליחו לבנות מעמד של תשתית הכרחית גזרו קופון ענק (פעילות ה-AWS של אמאזון מכניסה 40 מיליארד דולר בשנה, במכפילים נוכחיים מדובר על שווי בגובה טריליון דולר). כיום כבר יש לזה מונח: B2D.

הערת אגב לגבי העתיד של שתי החברות הללו: בעוד שההתחלה של שתיהן הייתה דומה, ה-End-game מסתמן כשונה: Twilio רכשה השבוע את Segment כחלק ממהלך אסטרטגי של להפוך למרכז העצבים של כל חברה, המקום שאליו מגיעים כל האינפוטים וממנו זורמים כל האאוטפוטים. Stripe, מאידך, הולכת ומתקדמת במעלה שרשרת הערך ובדרך להפוך לבנק בעצמה. אם זה יצליח יהיה מדובר באחד מסיפורי ה-Bottom-up המפוארים בהיסטוריה.

גוגל השיקה לאחרונה את המאנדיי-קילר שלה, Tables (זמין כרגע רק בארה"ב), הזדמנות מעולה להעמיד למבחן את הציוץ הזה ששותף כאן בעבר. חברות גדולות עושות כל מיני דברים כל הזמן. גוגל מייצרת מזה עשור טלפון שאין לו שום סינרגיה עם עסקי הליבה שלה; אפל מפיקה סדרות טלוויזיה; מיקרוסופט קנתה את לינקדין ואורקל רכשה את הפעילות האמריקאית של טיק-טוק. אני לא חושב של-20 איש שגוגל החליטה להקצות לפרויקט הצד-צד-צד הזה יש סיכוי על 200 איש חדורי מטרה ומוטיבציה (שאגב, מוציאים בגוגל מיליוני דולרים בחודש), בטח כשמדובר במוצר שמזמן עבר את הכמה מיליונים בשעות פיתוח מצטברות ופידבק של משתמשים. ואני גם לא חושב שזו המטרה של גוגל, הרי מדובר כאן בהכנסות זעומות ביחס ל-160 מיליארד דולר שגוגל מכניסה בשנה. זו תוספת חביבה לאופן שבו הרבה אנשים גם ככה משתמשים כרגע ב-Google Sheets ושם זה ייעצר.

עדיין בגוגל, שהודיעה לאחרונה שהיא מעניקה / מקצה / תורמת מיליארד דולר לפאבלישרים ברחבי העולם, עדות נוספת לכך שהמודל העסקי הנוכחי (חלוקת הכנסות מפרסומות) פשוט לא עובד לפחות לאחד הצדדים. זה סכום נחמד, אבל לא נראה שהוא הולך להיות מספיק כדי לסבסד תעשייה שלמה ואני לא רואה אלטרנטיבה לפאבלישרים חוץ מלהצליח לגבות כסף בעצמם. יש כמה ותיקים, כמו ה-NYT, שהצליחו לעשות את המעבר ויש כמה חדשים כמו The Athletic שנראים בכיוון הנכון. עוד משהו שחשבתי עליו הוא חוסר הפרופורציה הקיצוני שבין שווים הכלכלי של עיתונים לבין הכוח שלהם להשפיע על מדיניות, למשל כאן באוסטרליה אבל גם של גוגל עצמה.

דן רוז, אקס פייסבוק ואמאזון, עם עדות מבפנים על הנעשה בתוך פייסבוק בשנת 2008, שהתבררה כמאוד משמעותית עבורה. הוא מצייץ לא מעט מור"קים בסגנון הזה, רובם קצת meh לצערי.

Salto.io הוא סטארטאפ ישראלי שהגעתי אליו במקרה ושם לעצמו מטרה "לקנפג" חברה. אני סקרן לראות לאן הם יקחו את זה. מוצרי SaaS יודעים לדבר אחד עם השני כבר כמה שנים וזה לא הולך להיות קל ליצור שכבת ניהול מעל עשרות (ובהמשך אלפי) כלים שונים, עם תאימות ל-API וכל זה. בכל אופן, הקונספט עצמו מגניב בטירוף.

יקיר המדור, Suhail, עם סיכום ההכרזות האחרונות מבית Nvidia. הם נראה לי יצליחו.

דייב פורטנוי, המייסד של Barstool Sports (פאבלישר דור 2.0 שכבר שווה 450 מיליון דולר והוזכר כאן בעבר), הוא סוג של דונאלד טראמפ מעורבב עם קצת קונור מקרגור. הפעם הוא מנהל מו"מ על גבי הטוויטר עם חברת הרדיו הלווייני Sirius – האכסניה של תכנית הרדיו שלו ב-3 השנים האחרונות.

הפעם לסיום, לא בדיחה או מימ אלא סיפור חביב שרק מישהו כמו סמנכל הפיתוח שלנו בלוקלייז יכול להכיר. היה הייתה שפת תכנות בשם Clojure שבזמנו נראתה כמו שפה שיכולה לקחת את עולם הבקאנד בסערה אבל בסוף הפסידה לשפות כמו Node.js ואחרות (בוחן לחנוני על: מיהי היוניקורן הישראלית שמריצה Clojure בפרודקשן?). ממציאי השפה הקימו חברת ייעוץ שהייתה אמורה לפתח ולקדם את השפה בעולם, תוך כדי שהיא מכניסה כסף מייעוץ לחברות שהטמיעו את השפה, למשל במקרה של סטרטאפ ברזילאי בשם Nubank שביסס את כל הבקאנד שלו על Clojure. הסטאראפ הלך וגדל עד שכבר לא היה סטארטאפ אלא בנק דיגיטלי שמשרת 25 מיליון לקוחות ומעסיק 600 מפתחי Clojure (!), בעוד ש-Clojure וחברת הייעוץ של הממציאים די קרטעו, עד שלפני 3 חודשים נרכשו על ידי הבנק. מוסר ההשכל ברור: אל תפחדו ליצור שפת תכנות חדשה, במקרה הכי גרוע תירכשו על ידי פפר ברזילאי. The End.

החיים יפים למרות הסגר.

ערן

פוסט זה נשלח במקור למנויי הניוזלטר של הבלוג ומובא גם כאן לצורכי נוחיות. להרשמה לחצו כאן, מהדורות קודמות ניתן למצוא כאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *