אחרי ההצלחה המסחררת¹ של הפוסטים הסנסציוניים האם כדאי ללמוד ראיית חשבון ומה לחפש בתפקיד ראשון לאחר התמחות, קבלו את ממשיך הדרך שלהם: מה לחפש בתפקיד שני או שלישי לאחר התמחות, רק שכאן אני חושב שהפוסט הרבה יותר מדבר גם אל אנשים שלא למדו ראיית חשבון, והם "סתם" שכירים בתפקידי ניהול ביניים שנמצאים מדי פעם בצומת החלטה בנושאי קריירה. אגב, בכוונה כתבתי שני/שלישי – בתפקיד רביעי ומעלה אני חושב שאנשים הופכים להיות הרבה יותר שונאי סיכון בגלל משפחה וגיל – ואלה דברים שאני פחות מבין בהם ממרומי 33 שנות קיומי.

מה לשאול את עצמך לפני החלפת משרה? דיסקליימר וממשיכים

בניגוד לחפרת של שני הפוסטים הקודמים, כאן אני הולך פשוט לשטוח את השאלות המרכזיות שלדעתי אתם צריכים לשאול את עצמכם לפני שאתם מחליטים אם לעבור או לא לעבור למשרה חדשה. אלה השאלות שאני שאלתי את עצמי לפני המעבר ל-Atera ולאחר מכן למדלן. אני אנסה לסדר אותן לפי סדר חשיבות, אבל לא הייתי לוקח את מדד העוצמה הזה ברצינות רבה מדי. כמו-כן, כלל ההחלטה ממש לא צריך להיות תשובה חיובית על כל השאלות, אלא על רובן – סוג של ברמטר כזה.

מן הסתם, ואני לא יודע למה אני תמיד בוחר להדגיש זאת, הפוסט הזה הוא סתם תמצית של דעותיי בנושא הזה, מבוסס ברובו על שיחות קפה שיצא לי לנהל בנושא ואינו מהווה אמת אחת יחידה ואובייקטיבית כמו העובדה ש-I want it that way הוא השיר הכי טוב של הבקסטריט בויז ever. וכעת, ללא הקדמה נוספת, הנה הן:

1. האם השדרוג (מבחינת שכר/הגדרת תפקיד) צפוי להיות פרמננטי?

מדי פעם ייקרו בדרככם הצעות לכל מיני משרות "חלומיות" כמו מנכ"לות של איזה חברת אחזקות קפריסאית או ניהול עסקיו של איש עסקים כלשהו. כן כן, זה יקרה. לאנשים צעירים ההזדמנויות האלה נראות כמו חלום רטוב וראיתי הרבה אנשים שקופצים על הזדמנות כזו; אותי זה פחות מרשים. בכל פעם שאני שומע על כזה מקרה אני ישר שואל "אוקיי, אבל האם הקפיצה הזו פרמננטית או חד-פעמית?". אם היא פרמננטית, שאפו. אם לא, זה לא מעניין ואפילו יכול לפגוע בעתיד המקצועי של האדם הזה, כי הוא מפסיד שנים פוריות של השבחת הון אנושי והוא עלול לכלות עוד שנה בחיפוש אחר משרה דומה שהוא לא מתאים לה. לא חסרות דוגמאות של כאלה שזה הצליח להם, על אלה שלא – קצת פחות. עכשיו, אני ממש לא בא לומר שצריך לשלול כאלה הצעות, להיפך: אני חושב שאנשים בני 30-35 צריכים לקחת סיכונים בקריירה שלהם כי זה טבען של קפיצות מדרגה, אני רק אומר שצריך לקחת בחשבון גם את התוצאות האפשריות השליליות של קפיצת מדרגה גדולה מדי.

לגבי עצמי, אני יכול לומר שלפני שלקחתי את התפקיד ב-Atera, אחת הסיבות המרכזיות לקחת את התפקיד הוא שזה היה הצ'אנס שלי לקבל משרת CFO ואמרתי לעצמי שאם אלמד מספיק ואעשה עבודה טובה – אוכל להתמודד על תפקידים דומים בהמשך הדרך; כלומר, הנחתי שהתפקיד מהווה קפיצת מדרגה שאוכל לשמר. אצלי זו גם הייתה ה-הזדמנות לעזוב את עולם הייעוץ וללכת לעבוד בתוך חברה, אבל זה כבר נושא אחר. במעבר למדלן היה שיקול דומה במובן מסוים (אחד מרבים אחרים), והוא הצ'אנס לנהל כספים בחברה של 70 עובדים.

2. האם אני הולך ללמוד משהו חדש?

לדעתי, ככל שתתמודדו על תפקידים בכירים יותר, כובד המשקל יתחיל לעבור מ"האם הוא לומד מספיק מהר" ל"האם הוא כבר עשה תפקיד דומה". אני מניח שרובנו היה רוצה להגיע לסביבות גיל 40 כשהוא חווה את רוב האספקטים של התחום בו הוא עוסק, ולכן קפיצת המדרגה צריכה להיות לא רק מבחינת שכר / מעמד, אלא גם מבחינת תוכן התפקיד. במובן מסוים זו גם הסיבה לעבור לחברה חדשה על פני מסלול התקדמות בחברה קיימת (בהנחה שהיא גדולה מספיק). לדעתי דוגמה טובה לאנשים מהסקטור הפיננסי, שמתקדמים בתוך ארגון אבל לא חווים בו מספיק גיוון תעסוקתי, הם מנג'רים בכירים שעבדו רק בפירמות. אתם כמעט ולא רואים רואי חשבון בני 35 ומעלה שעוברים מהמשרדים למשרות בכירות בחוץ (להוציא מקרים בהם התפקיד הוא המשך ישיר למה שעשו בפירמה, כמו למשל במקרה של מסים), ולדעתי הסיבה לכך פשוטה: אין תפקיד אחר שהם יודעים לעשות ברמת שכר דומה. לפני שאתם קופצים עליי עם מקלות ואבנים, תחשבו על זה רגע: מנג'ר בכיר בפירמה גדולה מרוויח 30 אלף ש"ח ומעלה לחודש, דומה למשכורת של מנהל כספים עם לפחות 5 שנות ניסיון בחברה בינונית. לחברות כאלו ישנה מורכבות פיננסית/אופרטיבית שדורשת ניסיון בתפקידים דומים, זה לא איזה משהו שהוא nice to have – זה חובה. גם כאן ישנם יוצאי דופן, אבל טיפה סטיתי מהנקודה שהיה לי חשוב להעביר: אם כבר עוברים תפקיד, רצוי לעבור לכזה שתלמדו בו חומר מקצועי חדש ושימושי.

3. האם לאלטרנטיבה שאני שוקל יש פוטנציאל לפצות על הויתור שאני הולך לעשות?

תראו, זה לא כזה פשוט לעזוב מקום אחרי כמה שנים. השכר סבבה, רגילים לאנשים ולאיך שהמקום מתנהל, האופציות הבשילו בחלקן (וכנראה שבמחיר מימוש נמוך ביחס לנוכחי), אולי גם יש קידום בעתיד הנראה לעין. חוצמזה, למי יש כוח עכשיו לנסוע לרעננה כשהתרגלתם לפפקים של פיתוח. לכן, גם אם התשובה על השאלה הקיימת חיובית, לא בטוח שנכון ללכת לספינה טובעת רק כדי לקבל טייטל בכיר יותר. אני טיפה מקצין, וברוב המקרים אין לכם סיכוי לדעת לאן הספינה הזו הולכת, א-ב-ל, ככל שאתם מוותרים על יותר, אתם צריכים לוודא שיש יותר פוטנציאל לכך שזה ישתלם לכם.

4. האם ארצה להמשיך בכיוון אליו לוקח אותי התפקיד החדש?

הסתברות נמוכה שאתם יכולים לחזות איפה תהיו בעוד 10 שנים, אבל אתם כן אמורים לדעת האם הכיוון שאתם מתכוונים לקחת הוא כזה שמשתלב עם השאיפות שלכם, או במילים אחרות: "מרגיש נכון". כמו שכתבתי קודם לכן, כשאתם בני 30+, אין טעם ללכת למשרות מגניבות רק בגלל שהן מגניבות, כי העלות האלטרנטיבית של אובדן השבחת ההון האנושי שלכם גבוהה מאוד בשנים הראשונות לקריירה שלכם. למשל, תפקידי פיתוח עסקי הם תפקידים מאוד סקסיים כי הם כוללים חשיפה לגורמים בכירים בארגון ומחוץ לו, אבל אתם צריכים לשאול את עצמכם האם זה מסלול שהוא נכון עבורכם.

5. האם האנשים שאני הולך לעבוד איתם נחמדים?

השאלה נשמעת לכם קצת "היפית"? היא ממש לא. אתם הולכים לעבוד 3+ שנים, 10-12 שעות ביום, בחברת הקולגות שלכם. סביבת עבודה מהנה וטיב הקשר עם הבוס הישיר שלכם הם אולי שני הפרמטרים שהכי ישפיעו על החודשים הראשונים שלכם בתפקיד, ולכן גם על המשך הדרך.

קצת קשה להעריך בצורה טובה איך יהיה לעבוד עם קולגות עתידיים. כשמדובר על תפקיד בכיר בחברה קטנה אז סביר להניח שסבבי הראיונות יסתכמו במספר שעות משותפות שאפשר להוציא מהן תחושת בטן כלשהי, לפעמים גם זה לא אפשרי כי אנשים לרוב לובשים את ה-happy face שלהם באינטרקציות הללו. מה שכן אפשר לעשות זה להיעזר בקשרים משותפים, רופפים ככל שיהיו, כדי ללמוד קצת על הנפשות הפועלות. לצערי אין לי איזה נוסחת קסם כאן, תעשו מה שאתם יכולים, רק אל תשכחו להקדיש לזה מחשבה.

סיכום

יש משהו טיפה מאכזב בזה שעד שכבר הצלחתם להסתדר על תפקיד ראשון מגניב, שטוב לכם איתו, העניינים לא נהיים פשוטים יותר, אם כבר להיפך. כמו שפוטנציאל ה-upside גדול בתפקיד שני/שלישי טוב, פוטנציאל ה-downside גדול גם כן, ולכן – יחד עם ההמלצה שלי לקחת סיכונים בגילאים שלנו, אני מצרף גם המלצה לעשות החלטה מושכלת ככל שניתן, כי מה לעשות, זה לא כזה פשוט לחזור למסלול אחרי פנייה לא נכונה.

למה חשוב לי לכתוב זאת? כי לפעמים ההחלטה הנכונה יכולה להיות פשוט להישאר במקום העבודה הנוכחי ולהתקדם בתוכו. אם המקום בצמיחה, התפקיד שלכם מאתגר ואתם רואים את עצמכם כובשים דרכו את העולם (או יוצאים לכבוש את העולם אחרי עוד כמה שנים בו) – הישארו והמשיכו להצטיין. מורי ורבי, פרופ' דבי פקלמן, מראשוני היועצים האסטרטגים בארץ, היה נוהג לומר ש"באסטרטגיה צריך גם לדעת מה לא לעשות"; ואני, כשאני לא יודע איך לסיים פוסט, תמיד בוחר לברוח ולצטט אנשים חכמים ממני.